מעצר עד תום ההליכים למקבל כספי אויב מחוץ לאזור שביצע פעילות עבור ארגון החמא"ס

א. ההליכים בבית משפט קמא

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו 5 עבירות של קבלת כספי אויב מחוץ לאזור והכנסתם לאזור ללא היתר, ו-4 עבירות של ביצוע שירות עבור התאחדות שאינה מותרת, והכול בשל פעילותו של המשיב בהכנסת כספים שלא כדין לאזור, עבור ארגון החמא"ס, ובסך הכול מדובר בשני מיליון אירו, ועוד 100000 $ שהמשיב הכניס לאזור בלא היתר, כמפורט בכתב האישום. התביעה עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ובימ"ש קמא קבע כי אמנם יש ראיות לכאורה, ואף קיימת עילה של מסוכנות, אולם מדובר במסוכנות מופחתת שניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר, ולכן הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים כמפורט בהחלטתו.

השופט הנכבד קמא ציין בהחלטתו כי שאלת המסוכנות " ... תלויה בין היתר בשאלה מה היו כוונותיו של הנאשם בעת שביצע את המעשה. ככל שכוונותיו היו פחות זדוניות, ניתן לנטרל את הסכנה הנובעת ממנו בדרכים פחות פולשניות ". לדבריו, מידת מסוכנותו של המשיב מוגבלת, בשל שלושה טעמים מצטברים: האחד, הוא אינו מזדהה באופן ארגוני עם ארגון החמא"ס, ואף אינו תומך בפעולות הטרור שהוא מבצע; הטעם השני הוא שככל הידוע למשיב הכסף נועד לפעילות הומניטארית; והטעם השלישי הוא שהמשיב ביצע את מעשיו לא מתוך הזדהות אידיאולוגית, אלא במסגרת פעילותו העסקית בתמורה לעמלה גדולה. בימ"ש קמא ציין עוד כי למשיב יש תושבות ישראלית, הוא אף נושא תעודת זהות כחולה ויש לו כתובת קבועה בארץ באזור חיפה, ולכן ניתן למצוא עבורו חלופת מעצר אפקטיבית, אשר כוללת הפקדה כספית וערבויות בסכומים גבוהים ביותר, וכן אזיק אלקטרוני שיאפשר אכיפה של מגבלות תנועה שיוטלו על המשיב.

השופט קמא לא הסתפק בהחלטה על עניינו הקונקרטי של המשיב, והוסיף הגיגים משל עצמו שבמסגרתם מתח ביקורת חריפה על מדיניותה של התביעה הצבאית באשר למקום העמדתם לדין של מי שעברו עבירות באזור, ואף ציין כי " נודפת מהתנהגות זו של גורמי החקירה ריח גזעני... ". השופט קמא ראה להעיר הערותיו, אף שהעניין לא נדרש להכרעה בתיק הקונקרטי שבו דן, וקצפו יצא על כך שרק עבריינים ממוצא ערבי עומדים לדין בבתי משפט באזור, בעוד יהודים או תושבי חוץ עומדים לדין בבתי משפט אחרים.

ב. טענות הצדדים

הערר של התביעה הצבאית מופנה נגד מסקנתו של בימ"ש קמא כי ניתן להסתפק בנסיבות שלפנינו בחלופת מעצר. לטענת התביעה, החלטתו של בימ"ש קמא עומדת בניגוד להלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון באשר למסוכנות הרבה הכרוכה בהזרמת כספים לארגוני טרור, ועולה ממנה כי מדובר במסוכנות רבה של המשיב, אשר כל המגבלות שהוטלו ע"י בימ"ש קמא, אין בהן כדי לאיין אותה. התביעה עוררת גם נגד הביקורת שמתח בימ"ש קמא על שיקוליה בהחלטה היכן להגיש כתב אישום נגד נאשמים, והיא מוחה על קביעתו כי מדיניותה נגועה ב"ריח גזעני".

לעומת זאת, הסנגור טוען כי צדק בימ"ש קמא במסקנתו. לדבריו אין כל מסוכנות הנובעת ממעשיו של המשיב, וגם אם קיימת מסוכנות, נוכח נסיבותיו הייחודיות של המשיב, הן נסיבותיו האישיות והן נסיבות ביצוע העבירות, מדובר במסוכנות מופחתת שניתן לתת לה מענה בתנאים המגבילים המכבידים שקבע בימ"ש קמא בהחלטתו, ולכן אין מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא.

ג. עילת המסוכנות במעשים של תמיכה בפעילות אזרחית של ארגוני טרור

אין מחלוקת של ממש בין הצדדים לעניין הראיות, ועיון בחומר החקירה אכן מעלה כי יש ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. כך קבע גם בימ"ש קמא, וערר התביעה אינו מופנה כנגד קביעה זו של בית המשפט. לפיכך, נקודת המוצא היא כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב, והדיון בהחלטה זו יתמקד בעניין עילות המעצר ובחינת האפשרות לחלופת מעצר.

מהחלטתו של בימ"ש קמא עולה אבחנה בין עבירה שעניינה תמיכה בפעילות בעלת אופי אזרחי בארגון טרור, אשר המסוכנות הנובעת ממנה מוגבלת, וניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר, ובין תמיכה בפעילות בעלת אופי צבאי או חבלני אשר המסוכנות הנובעת ממנה חמורה יותר. בכך חרג בימ"ש קמא מההלכה שנקבעה בשורה ארוכה של החלטות ופסקי דין הן בפסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט בישראל והן בפסיקת בתי המשפט באזור, אודות המסוכנות הנובעת גם מפעילות בעלת אופי אזרחי, כאשר היא נעשית במסגרת של ארגון טרור.

ביטוי למידת המסוכנות הנובעת מתמיכה כספית בארגוני טרור ניתן למצוא בפסק דין פלוני. באותו עניין נדחה ערעורו של אדם שהורשע בעבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, על שעסק בהמרת מטבע זר ובהעברת כספים לארגון החמא"ס בסכום כולל של כ-200,000 דולר, ונדון ל-4 שנות מאסר בפועל, ושנה מאסר על תנאי. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ובשל חשיבות הדברים, אביא קטע מפסק הדין כלשונו:

"ישראל ניצבת בחזית המאבק בטרור. מאבק זה, כפי שכבר הובהר, אינו כמאבק במפגעים ומשלחיהם בלבד, אלא הוא מופנה נגד כל מי שמשמן בצורה זו או אחרת את גלגלי הטרור. אכן, כל רמה מרמות הפעילות של ארגוני הטרור, כל חוליה מחוליות שרשרת המוות, כפי שכינה זאת בית המשפט המחוזי, צריכה למצוא מענה משפטי הולם במסגרת המלחמה בטרור... גם אם עצם התמיכה הכספית בארגוני הטרור אינה מביאה לסכנה מיידית וישירה כאמור, אין הדבר משמעותי ביותר לענייננו... פעילות שיטתית שמטרתה לאפשר את פעילות ארגוני הטרור, לשפרה ולבססה בדרכים שונות על ידי יצירת גב כלכלי, כמוה ככרסום שיטתי, מתמיד, בביטחונה של מדינת ישראל. כרסום שכזה מחליש את חוסנה הביטחוני, הכלכלי והחברתי של ישראל והוא מצטרף ליתר הסכנות הביטחוניות, חלקן קיומיות, הנשקפות באופן ממשי לישראל. בבחינת טיבו של הסיכון אין לבודדו לעצמו אלא יש לבחנו על רקע תמונת המציאות בכללותה.

הטענה בדבר מינוריות המעשים גם היא אינה יכולה לעמוד למערער. המערער פעל אמנם משך כארבעה חודשים בלבד, אולם הסכום שעלה בידו להעביר לארגון החמאס הינו נכבד ומשמעותי. אין זה סוד כי מאמץ בינלאומי נעשה על מנת להקשות ולהכשיל את פעילותו הצבאית של חמאס ותוספת מזומנים בשיעור שהעביר המערער יש בה בהחלט כדי לסייע לארגון. בנוסף, לא ניתן למעט בחלקו של המערער בשרשרת העברת הכספים: המערער רתם עצמו מרצון ומדעת לפעילות גיוס הכספים שיש בה לסייע לפעולות טרור. הוא גם זה שהניע את שרשרת העברות הכספים... בנוסף, לא ניתן לראות את התנהלותו כהתנהלות שאינה אלא חלק משגרת העבודה נוכח נכונותו להשקיע מאמץ נוסף כדי לשמר את ערוץ זרימת הכספים...".

(ע"פ 3827/06   פלוני נ' מדינת ישראל,  תק-על 2007(1), 4578 ,עמ' 4582).

אמנם מדובר בערעור על פסק דין, אולם הדברים שנאמרו על החומרה היתירה שיש במעשים של העברת כספים למימון פעילותם של ארגוני הטרור, יש בהם כדי ללמד על מידת המסוכנות הכרוכה במעשים מעין אלה המיוחסים למשיב.

בע"מ 3509/07 התייחסתי לחומרה שיש גם בפעילות בעלת אופי הומאניטארי כביכול, אשר נעשית במסגרת של ארגון טרור, וכך נקבע באותה החלטה:

"אכן על פני הדברים, מדובר בפעילות הומניטארית שנועדה לסייע לנזקקים, אולם כאשר פעילות זו נעשית במסגרת התאחדות אסורה, יש בה כדי לתרום להאדרת שמה ומעמדה של אותה התאחדות, להביא לביצור כוחה ולחיזוק השפעתה על האוכלוסייה, ובסופו של דבר לגרום לחיזוק התמיכה הציבורית בארגונים שמסכנים את ביטחון האזור ואת ביטחון המדינה".

באותה החלטה הוזכרה החלטת בית המשפט העליון בעניין עבידאת אודות המסוכנות הנובעת מאופי פעילותם של ארגוני הטרור, אשר פועלים במסווה אזרחי כדי לחזק את התמיכה בהם , ולא למותר להביא קטע מאותה החלטה:

"...נכון הוא כי סיוע כספי למסיבת בוגרי בי"ס תיכון או חלוקת מתנות למשפחות נזקקות, או עזרה לאסיר משתחרר עשויים להיות, כשלעצמם, מעשים "תמימים" בהקשרים אחרים. אולם בהקשר שלפנינו פעולות אלה קשורות בהנהגת גוף אשר, בצד פעילותו האזרחית, יש לו פן צבאי-טרוריסטי שנועד להשגת תכלית של לוחמת טרור המכוונת לפגוע פגיעות בנפש באזרחי מדינת ישראל. על פני הדברים, פעילותו האזרחית של הארגון נועדה לסייע לפעילות הצבאית ולשמש בסיס ותשתית לה. לא הוכח בפנינו אחרת. משכך, לא ניתן לבודד בין הפונקציה האזרחית לפונקציה הצבאית בפעילותו של הארגון, וכל אבחנה והפרדה ביניהם היא מלאכותית ושגויה. הפונקציה האזרחית מזינה את התכלית הצבאית, והתכלית הצבאית מספקת את העילה והתכלית לפעילות הכספית האזרחית ולהזרמת המימון הנדרש לפעילות הארגון, ובכלל זה גם למעשי עזרה לנזקקים, ולקיום פעילויות חברתיות בין צעירי הארגון כדי לעודד את מעורבותם והשתייכותם לארגון...".